<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן נ"ב</h1>
<h2>דף ק.</h2>
חטה שנמצאת בתרנגולת, פסקו הגאונים חטה הנמצאת בתרנגולת אפי' הם כמה תרנגולין או בשר אוסרת את כולן. ולפי מיעוט דעתי סבורני, מה שפסקו כן דוקא בחטה שנימוחה ואינה בעין, כי סבורני, ר' יהודה מין במינו במשהו דומיא דדם הפר ודם השעיר, דבר מחוי. א"נ בשר נבילה בשחוטה אם נתבשלה, אפי' סילק הנבילה אחרי כן אסורה כל החתיכות, בשמנונית מועט שפלטה נבילה שנימוחה, אבל חטה שנמצאת שלימה וסילקה, ולא [נשאר] ממנה כלום, לא נתנה טעם בתבשיל, ולא שמנונית ולא מיחוי, מאיזה טעם ייאסר התבשיל, ודמי לסילק את האיסור בפ' גיד הנשה [ק' ע"א], שלא נשאר מן האיסור כלום בתבשיל, שאינו אוסר שאר חתיכות, עד שיתן טעם בחתיכה שבצידה, ואחרי כן הכניס שאר החתיכות, או האיסור היה מונח על החתיכ' ולא ניער וכיסה, שתתפשט פליטת האיסור בכל הקדירה, ה"נ חטה שנמצאת בתרנגולת ומכוסה מכל צד, הרי כמו לא ניער וכסה, אפי' נמצאת החטה מחוי בתוכה, אין אותה תרנגולת אוסרת האחרות, הואיל ולא נתנה טעם [בתרנגולת] שנמצא[ת] בה. ואני לא באתי לשנות מנהג המחמירים, כי כל רבותיי נהגו בו איסור וחלילה לי להקל, ודברי הרב ודברי התלמיד שומעין דברי הרב.
